חרדת קהל
למגדר יש השפעה רבה על דרכי ההתמודדות שלנו עם כעסים, לחצים ומצוקות, על התגובות הרגשיות ועל ההתנהגויות אשר מטרתן לפתור את המצוקה, להקל עליה או אף להימנע ממנה.
נשים בעת מצבים משברים החוות מצוקה ולחץ , נוטות לדבר , לשוחח, לפרוק , להתייעץ, לבקש תמיכה, הבנה, אמפטיה וחיזוקים. מרבית הנשים נוטות להקל על עצמן בעתות משבר באמצעות שיחה אינטימית עם חבר/ה טוב/ה או עם בן/ת משפחה מוערך. השיתוף לכשעצמו משמש אמצעי לשחרור רגשי ולהקלה. בנוסף על כך, תוך כדי שיחה נשים "מעבדות" את האירועים והרגשות המתלווים אליהם ומארגנות לעצמן מחדש את המחשבות והרגשות.
גברים לעומת הנשים, נוטים להתמודד עם משברים ומצוקות באמצעות עשייה למשל: נהיגה, פעילות ספורטיבית אינטנסיבית , עבודה מרוכזת ועוד. השקעת המאמץ והעשייה המרוכזים משמשים אמצעי להסחה זמנית (לעיתים גם קבועה) למצוקות הכואבות וללחצים המכבידים. במצבים קיצוניים גברים יבצעו "מעקפים" הגובים מחירים כבדים כגון: התמכרות לסמים/סקס/אלכוהול/אינטרנט ונטילת סיכונים גבוהים.
כאשר בני זוג כועסים , רבים ומנהלים קונפליקטים הם לרוב יפעלו בהתאם למגדר שלהם. הווה אומר, כשנשים רבות, כועסות וחשות בדידות ואיום בעת מריבה עם בן הזוג , הן זקוקות לפורקן והקלה. את זה הן משיגות באמצעות שיחה בזמן ואחרי מריבה תוך ניהול תקשורת עם בן הזוג לשם הבהרה, ליבון, וריפוי הפצעים. נשים זקוקות לשיחה לחשיבה משותפת, לתחושת הביטחון של המשכיות הקשר הזוגי שכן לאישה התקשורת עצמה – היא תמצית הקשר. גם – ולעיתים דווקא בעיקר- בעתות משברים זוגיים ,נשים לא מוותרות על קיום תקשורת שוטפת גם כאשר זו כוללת צעקות והטחת עלבונות הדדיים. זאת, כיוון שמבחינתן, היעדר מוחלט של תקשורת הינו איום שקשה להן לשאת.
גברים לעומת זאת , לאחר ובעת קונפליקט עם בת הזוג , מנסים להגן על עצמם מפני תחושת הכאב ומפני פגיעה נוספת בשתי דרכים מרכזיות: חלקם הגדול נוקט בהסתגרות ובהתרחקות מהקונפליקט. כך הם מעדיפים להתמודד עם הכעסים, לחצים והתסכול המתלווה לקונפליקט. האחרים ינקטו בדרך השנייה, ו"יברחו " לעשייה ופעילות אינטנסיביים כפי שפורט לעיל.
בשתי הדרכים – הגברים משיגים מרחק ממקור הכעס, מתח, והלחץ שהוא : בת זוגם – ובכך מנסים להימנע משיח ותקשורת שבנות זוגם כה כמהות לה. הם מעדיפים להגיע לפתרון כשהאמוציות רגועות ובזמן שלווה.
הבדל נוסף קיים בין גברים ונשים סביב כעסים והבעת אי הסכמה. לנשים יש נטייה להימנע מלעורר מתח ואי הסכמה עם בן הזוג , כיוון שמבחינתן יש בכך סיכון לפגיעה במערכת היחסים היציבה והבטוחה.
גברים בניגוד להן תופסים את עצם הבעת אי ההסכמה כסימן לאינטימיות זוגית. לתפיסתם , זוגיות טובה מהווה מקום בטוח שבו אפשר להביע הכל כולל אי הסכמה. לפיכך, גברים יעלו אי הסכמות דווקא כשהיחסים קרובים וטובים, כאשר הם חשים ביטחון וחופשיות להביע דעתם.
שוני מגדרי נוסף עולה בדרך ההתמודדות של בני הזוג לאחר מריבה /ויכוח. כלומר כאשר , מתקיימים קונפליקטים על נושאים יחסית מינוריים ללא הבעת אמוציות חזקות בין בני הזוג. נשים תתמודדנה עם המצב באמצעות שיחה על הנושאים כדי להבין, לשתף , להסביר. באמצעות השיח הן מנסות להחזיר לעצמן וליחסים התקרבות הדדית, תחושת אינטימיות וביטחון ורגיעה. ולעומתן, הגברים – כדי להגיע לאותן המטרות, ינקטו בפעולות יחד עם בת הזוג בעלות אופי שיגרתי ו/או מרגיע ונעים כגון: סקס, סידורים , ביצוע מטלות בית שוטפות וכד'. עבור הגברים- העשייה המשותפת מאפשרת להם התקרבות נעימה ואינטימיות זוגית.
שוני מגדרי זה בין המינים עלול להוות פתח לכעסים ומריבות ,להתרחקות, ולהקצנה ביחסים ובדינאמיקה הזוגית. לצערנו , כאב ותסכול רב אכן קיימים במערכות יחסים בין בני זוג בשל חוסר התאמה זה וחוסר מודעות לו.
בתהליך הטיפולי נבין ונהיה מודעים לשוני הבין מגדרי מחד, ומאידך נלמד וניישם דרכים להתקשרות טובה , בטוחה ומקרבת בין בני הזוג .
עוד פוסטים
