חרדת קהל
לא כל עצבות היא דיכאון ולכולנו יש ימים קשים יותר וימים שמחים וקלים יותר. יחד עם זאת, פעמים רבות אני פוגשת מטופלים שכלל לא מבינים מה קורה להם, לא בטוחים במצבם. לכן החלטתי לכתוב את הפוסט הזה, שישפוך מעט אור על דיכאון. מה זה דיכאון וכיצד אוכל לדעת אם אני מדוכא.
הסימנים הבולטים לדיכאון הם:
- ירידה ניכרת במצב הרוח.
- אובדן ההתעניינות וההנאה.
- ירידה ניכרת באנרגיה, ובפעילות והתעייפות מהירה, ברצף ובמשך שבועיים לפחות.
- ירידה ניכרת ברמת התפקוד של הפרט.
ירידה זו ברמת הרווחה הנפשית, באה לידי ביטוי במספר היבטיםשארחיב עליהם להלן:
ההיבט הקוגניטיבי-חשיבתי
צורת החשיבה מאופיינת בתפיסת עולם שלילית ופסימית של העבר, ההווה והעתיד. העבר נצבע בצבעים "שחורים" , העתיד מלווה בתחושה של חוסר אונים , חוסר תקווה וייאוש , המוביל לעיתים למחשבות על חוסר מוצא , משאלות מוות ומחשבות אובדניות.
התפיסה העצמית שלילית ביותר ומלווה בביקורת עצמית קשה והאשמה עצמית שאינן תואמות את המציאות. הביטחון העצמי, הדימוי העצמי ותפיסת המסוגלות העצמית ירודים ביותר.
מהלך החשיבה איטי ומאופיין בקשיים של ריכוז וקשב, בהססנות רבה ובקושי לקבל החלטות.
ההיבט הרגשי
מישור זה משולב בהיבט הקוגניטיבי- חשיבתי . הפרט סובל מדיכאון, מצוי במצב רוח קודר, חש עצבות , דיכאון, חוסר תיקווה, איבוד עניין והנאה ומגיב באפאתיה בכל המגזרים והפעילויות בחיים. החולה חווה התקפי בכי , ומצב הרוח הירוד משתנה אך מעט מיום ליום.
החולה חש רגשות אשם, ביקורת ושנאה עצמית עד כדי ביזוי עצמי . ישנם מצבים בהם החרדה , המצוקה הנפשית, האי שקט, הרגזנות והמתיחות מלווים את הרגשות הרעים ומחריפים אותן, עד כדי כך שהן בולטות יותר מהדיכאון עצמו. לעיתים שוקע החולה בתחושת אדישות קשה.
ההיבט המוטורי – מוטיבציוני
רמת הפעילות של החולה יורדת במידה רבה בכל תחומי פעילותו בחיים . שפת הגוף והפנים מוגבלת, ההופעה מוזנחת ,וקיימת תחושה של קושי רב ואי יכולת לבצע פעולות. תחושות אלו גורמות להימנעות מפעולות רבות שבעבר היו יומיומיות וקלות לביצוע כגון: אכילה, שמירה על היגיינה , עד למצב של הזנחה עצמית.
רמת האנרגיה נמוכה ביותר , והיא מביאה לתחושת חולשה ועייפות קיצונית. לפיכך, ישנה הפחתה ביוזמה ובמוטיבציה וכן בריחה והימנעות מקבלת אחריות.
ישנה גם נסיגה בפעילות החברתית עד כדי ניתוק קשרים והימנעות מקשרים משפחתיים. מתלווה לזה תחושת בושה ונטייה להסתגרות ולהתרחקות.
ההתנהגות הפסיכומוטורית ירודה , הדיבור איטי, תנועות הגוף כבדות ,ובמצב הקיצוני הקרוי קיפאון דכאוני החולה שוכב במיטה ללא תזוזה וללא דיבור.
המישור הפסיכופיסיולוגי
החולה מתלונן על עייפות, כבדות בגוף, חוסר מרץ, כאבי ראש וכאבים בבטן ובחזה.
קיימת ירידה משמעותית בתיאבון ואובדן משקל. לעיתים מתעורר בולמוס אכילה.
ישנן הפרעות בשינה המתבטאות בקשיי הירדמות חריפים או בהתעוררות מוקדמת וקושי להירדם מחדש. בזמן זה , פעמים רבות תופסות המחשבות הדיכאוניות נפח רב ומטרידות במיוחד. בערב ישנה הקלה מסויימת.
לעיתים יש נטייה להרבות בשינה.
יש גם ירידה בתשוקה וביכולת המינית.
עוד פוסטים
