
הנתונים הסטטיסטיים מלמדים אותנו כי אחוז גבוה של נישואים מסתיימים בגירושין.יתר על כן,אחוז הגירושין גבוה אף יותר בעקבות נישואים שניים ,ובכל זאת אנו נשים וגברים חוזרים ומחפשים קשר,בכל דרך כמעט.בכולנו קיימת הציפייה והכמיהה לקשר זוגי אשר נימצא בו אהבה,חם ,ביטחון,תשוקה ושייכות.בהיותנו יצורים חברתיים אנו זקוקים במהותנו לקשר, ורק באמצעותו מרגישים אנו שלמים.
בשל תחושת הכישלון המלווה אותנו לאחר הגירושין, קיים הרצון והציפייה שהנישואים בפרק ב' יתנו מענה על צרכים שלא סופקו בפרק א'.
ד"ר איילה מלאך –פיינס גורסת כי, מידת ההצלחה שלנו בפרק ב' תלויה במודעותנו ובתהליך הלמידה שלנו את עצמנו במהלך משבר הפרידה מהנישואים הראשונים. במידה וניקח אחריות על חלקנו הבעייתי בקשר,ולא נחשוב וננהג כמי שחשים שכישלון פרק א' קרה באשמתו של בן זוגנו בלבד .שכן,אז עלולה להתקיים חזרה על אותם מאבקי- הכוח,עלולות לצוץ אותן נקודות מחלוקת ועל אותם נושאים מרכזיים שבגללן נכשלה מערכת הנישואים הראשונה.
פרק ב' מאופיין בקשיים מיוחדים האופייניים לו ,בנוסף לבעיות ה'רגילות' המאפיינות את פרק א' כגון:בעיות תקשורת,קונפליקטים,שחיקה,קינאה ,אמון וכד'.לפרק א' מגיעים שני אנשים בתחילת דרכם,ללא ילדים משלהם ועם רכוש עצמי מועט.לפרק ב' מגיעים כבר עם "נדוניה" מכובדת-ילדים מפרק א', רכוש משמעותי שהצטבר בינתיים,וחששות,רגישות, פגיעות, וחרדות של מי שחווה קשיים,אכזבות ומשברים.
קשיים אפשריים המייחדים את פרק ב' מתמקדים סביב שני נושאים מרכזיים:הילדים והרכוש.
בנישואים שניים,הילדים מהנישואים הראשונים יכולים להוות גורם לקשיים ולמתיחויות, אפילו עד כדי פירוק הקשר הזוגי החדש. הציפייה היא לא רק ליצור קשר זוגי מספק אלא גם ליצור הורות משותפת טובה.התנהלות נבונה המביאה בחשבון את מורכבות המשפחה החדשה, את צרכי בני הזוג, צרכי ילדיהם, צרכי בני הזוג הקודמים(מפרק א'), ואף של בני המשפחה המורחבת,יכולה לחזק את הקשר הזוגי ולאפשר מערכת יחסים מספקת ומהנה בין כל חברי המשפחה החדשה.
למדו מטעויות
נישואים שניים הם לא פיתרון קסם לדפוס זוגיות בעייתי. כאשר לא מפתחים תובנה ומודעות לגבי הבעיות ודפוסי ההתנהגות שחיבלו בקשר הקודם-קיים סיכוי רב שבעיות דומות יעלו גם בקשר החדש,בין אם באופן ישיר (כמו בפרק א') ובין אם בשינוי צורה מסוים, ויחבלו גם בקשר החדש. מסתבר שיש לנו נטייה בלתי מודעת אך מוכחת- לחזור על בחירות זוגיות דומות,שיוצרות דינאמיקות זוגיות דומות.
ללא מודעות וניסיונות הבנה ופתרון של הבעיות הזוגיות ש'יושבות' על צרכים אישיים עמוקים-אנו עלולים לחזור על דינאמיקות זוגיות בלתי פתורות.אנו מחליפים בני זוג,אך נותרים עם אותן הבעיות ועם הכאב.
הניחו תשתית להיווצרותה של יחידה משפחתית חדשה
במהלך החיים ביחד מצטברות חוויות משותפות,נוצרים הרגלים ודפוסי התנהגות.כל אלו מתגבשים לנורמות משפחתיות חדשות, ובמשך הזמן נוצרת משפחה חדשה אשר מקיימת חיים משותפים בכל הרמות.לפיכך, קיימת חשיבות ביצירת פעילויות משותפות במשפחה המתהווה כגון:טיולים שיחות משפחתיות,משחקים,טקסים משפחתיים(חגיגת ימי הולדת,ארוחות משותפות,חגיגת חגים וכו') ועוד.זאת,תוך מתן חום, תשומת לב,הבנה,קבלה, התעניינות ואכפתיות הדדיים שיאפשרו העמקת ההכרות ויצירת יחסים טובים ומספקים בין חברי המשפחה החדשה.לשם כך יש צורך בסבלנות רבה,יכולת הקשבה ותקשורת פתוחה ורציפה.
חשוב לכבד את השונות וההבדלים בין חברי המשפחה החדשה,ולקבל את הדרכים השונות להתמודדות, להסתגלות ולביטוי הקשיים.
תהליך גיבושה של יחידה משפחתית מגובשת ומתפקדת, המורכבת מחלקי משפחות הכוללים ילדים שלי-שלך-שלנו-הוא תהליך ארוך ומורכב מאד.מחקרים מראים שזמן ההסתגלות למשפחה חדשה הוא כשנתיים.פרק זמן זה הוא ארוך יותר ממה שאנשים חושבים,מצפים ומקווים שיידרש.
שלוש ארבע ולעבודה
מאחר ונושא ההורות תופס חלק מרכזי כל כך במסגרת הנישואים השניים עד כדי 'שיכחת' הזוגיות,דווקא לכן חשוב להשקיע ולהעמיק בנושא הקשר בין בני הזוג.
הזוגיות היא הבסיס של המשפחה החדשה.נישואים טובים דורשים השקעה,למרות החובות,התפקידים והמחויבויות הרבות מספור הסובבות אותנו.ולכן ,בצד השמירה על היציבות והביטחון של משפחתנו,עלינו לפנות זמן כדי לעבוד גם על ביסוס הקשר הזוגי והעמקתו,ולשמר את הניצוץ באמצעות ריגוש הדדי ושבירת השגרה מדי פעם.
עבדו על ההורות המשותפת
בנישואים שניים חשוב ליצור לא רק קשר זוגי מספק וקבוע,אלא גם הורות משותפת טובה.יחסים לא מוצלחים עם הילדים של בן הזוג יכולים לערער את הזוגיות-במאבק בין הורות לבין זוגיות- ולהביא אף לפירוד.הכניסה לתפקיד ה'הורה החורג' נמשכת זמן רב. תהליך בנית מערכת היחסים 'ילד-הורה חורג' מתפתח בהדרגתיות, הוא איטי ודורש זמן,סבלנות,סובלנות,גמישות,הסתגלות והבנה הדדית לצרכים של כל הנוגעים בדבר.
כמו כן , חשוב לדעת לנהל דיאלוג בונה על ההבדלים בין הציפיות השונות והצרכים השונים של כל חברי המשפחה החדשה.
לאט אבל בטוח
מומלץ שההורה החורג לא יגלה בתחילת הקשר ציפיות גבוהות מידי ,שילדי בן זוגו יקבלו אותו ויאהבו אותו מיד.חשוב שההורה החורג יפתח בשלב הראשון קשר רגשי חם ויציב עם ילדי בן זוגו,ורק בהדרגה יבנו האמון והקבלה. הקשר החדש צריך להיבנות לאט ובצעדים בטוחים וקטנים.תהליך בנית מערכת יחסים זו הינה מורכבת,ארוכה ולעיתים מתישה, ולכן יש לגייס לשם כך סבלנות ,הבנה ורגישות רבים,ואין לצפות לתמורה מיידית.בנית מערכת יחסי אמון הינה תהליך מתמשך עבור כל חברי המשפחה החדשים.
יש להבין כי הילדים לא בוחרים את בני הזוג,ולפיכך יש לתת להם זמן להסתגלות
קיימו דיאלוג פתוח ושיתוף פעולה הדדי
לפני הצגת החלטת מיסוד הקשר בפני הילדים,על בני הזוג לקיים דיאלוג ביניהם אשר באמצעותו יבטאו בגילוי לב ובפתיחות רבה את רצונותיהם וציפיותיהם מהזוגיות ומההורות החדשה.
על בסיס ההבנות וההסכמות שהגיעו אליהם במהלך הדיאלוג שקיימו-אשר אפשר הבנת הצרכים ההדדיים ומתוך גמישות ופשרות- יוכלו בני הזוג לפעול יחדיו תוך שיתוף פעולה ומתן גיבוי הדדי בתוך המשפחה המורחבת.
קיימו תהליך הכנה ראוי לילדים
לאחר שבני הזוג החליטו למסד את הקשר שביניהם,ולפני שהם עוברים לגור יחדיו, חשוב לעשות תהליך הכנה נכון לילדים. מומלץ לאפשר להם הכרות הדרגתית עם בן/בת הזוג ועם ילדיו/ה. בהמשך ראוי להסביר להם את הסיבות האישיות להחלטה להתקשר לבן/בת הזוג החדשים ולתאר להם את העומד להתרחש בצורה מפורטת כמה שניתן.יש לאפשר לילדים לשאול שאלות ,וחשוב להשיב עליהן בכנות.על ההורים להיות קשובים לביקורת,להתנגדויות ולהסתייגויות שיבטאו ילדיהם ביחס למהלך,ולבטא כלפי ילדיהם רגישות רבה,אמפתיה והבנה.יש לציין כי ככל שתהליך ההתמודדות עם הבעיות יעשה בשלב מוקדם יותר,כך תהליך ההסתגלות לצורת החיים החדשה תהיה טובה יותר.
לא לוותר על הסמכות ההורית מתוך רצון לפצות את הילדים
חלק מההורים מאבד משהו מהביטחון בשיפוט העצמי עקב כישלון הנישואים,יש גם שהורים נחלשים עקב המאבקים וההסתגלויות שחוו,וכתוצאה מכך הם פונים לילדיהם,ישירות או בעקיפין לקבלת תמיכה ואישור לגבי דרכם החדשה,כולל בחירת בני-זוג חדשים.
כמובן,יש לחשוב על טובתם של הילדים כשמדובר בבחירה זוגית חדשה,,אבל אין מקום לשאול רשות או לקבל אישור מהילדים.
לעיתים התחשבות יתר בדעת הילדים והרצון לקבל מהם אישור וברכה באים על רקע הניסיון לפצות אותם על הסבל שחוו עקב הגירושין,ומתוך כוונה להגן עליהם מפני פגיעה נוספת אפשרית של אירועים שמתרחשים בחייהם.התנהגות של ויתור על הסמכות ההורית והרצון לפצות ולרצות את הילדים,מסווה לא אחת את חששם של ההורים מפני כעס או דחייה מצד הילדים.סגנון הורי זה בעייתי וגורם לסבל רב על ציר הזמן, שכן הוא משנה את מאזן הכוחות הטבעי במשפחה. הוא מעניק לילדים כוח, שליטה ואחריות ,שאינם עפ"י מידת התפתחותם ובשלותם,על חשבון הסמכות והכוח של ההורה.כל זאת,בשלב משברי בחיי הילדים הזקוקים דווקא אז למשענת חסונה, ולהורים חזקים ויציבים.
הורים שרוצים להגן על ילדיהם ולצמצם את נזקי הגירושין, אמורים להמשיך להוות מקור של סמכות,ביטחון ויציבות בחייהם.יחד עם זאת,חשוב לכונן מערכת יחסים פתוחה ודמוקרטית בין ההורה והילדים,לנהל עמם דיאלוג המאפשר שמיעת עמדותיהם ורגשותיהם,כאשר ברור לכולם שההחלטה הסופית הינה בידי ההורה.